מפעל הכעס: מה זה ragebait ולמה הכל מעצבן באינטרנט?
- Nomnom K
- Feb 9
- 4 min read
Updated: Feb 11
קרה לכם שאתם גוללים קצת באינסטגרם, פותחים טיקטוק, רואים סרטון אחד ביוטיוב ופתאום נתקלים במשהו שמרתיח אתכם?
אז לא רק שזה טכניקת שיווק ידועה שביססו עליה אלגוריתמים ופלטפורמות שלמות, rage bait- או תוכן שנועד לעורר כעס בכוונה, נבחרה למילת השנה של 2025 על ידי Oxford.
העובדה שמילת השנה היא משהו מעולם הרשתות החברתיות כבר מעיד על משהו, אבל זה שזו מילה שמתארת תחושה של חוויה שלילית, אומר עוד יותר.
אז מה זה בעצם Ragebait?
תוכן שנועד לעצבן את הצופים כדי להשיג יותר לייקים וצפיות. למה? כי כעס מייצר תגובה.
כעס גורם לנו להגיב מהר- לכתוב, לשתף, להתווכח, וכל תגובה כזו מגדילה חשיפה. ככל שאנחנו מגיבים יותר, האלגוריתמים דוחפים את התוכן יותר, וככה יוצרים ופלטפורמות מרוויחים יותר כסף. וברגע שזה עובד, יוצרים מתחילים לייצר עוד ועוד תוכן מאותו הסוג- יותר מכעיס, יותר קיצוני, כי זה מה שמקבל מקום.
למה זה עובד עלינו כל כך חזק?
אנחנו מגיבים חזק יותר למידע שלילי בגלל negativity bias - המוח שלנו באופן טבעי רגיש יותר לסכנה ולבעיות. בנוסף, כעס הוא רגש מכוון-פעולה: הוא מופיע כשיש משהו שדורש תיקון או תגובה. לעומת רגשות חיוביים כמו שמחה שהם יותר מכוונים מצב- הם משנים רגעית את ההרגשה, אבל לא דורשים מאיתנו לפעול.
כעס לא מאפשר פשוט להמשיך הלאה, ולכן הוא מפעיל אותנו מהר וחזק יותר. ושאנחנו נחשפים באינטרנט לדברים מכעיסים- התגובה הטבעית היא - לשתף ולהגיב, אפילו לצפות שוב ושוב לנסות להבין מה קורה.
מאחורי התעשייה
כולנו יודעים שחדשות שליליות זה לא דבר חדש וזה לא נולד ברשתות החברתיות. חדשות רעות תמיד קיבלו יותר מקום. אף אחד לא מכבה מהדורת חדשות בתחושה שהעולם מקום טוב יותר והכול בסדר...
אבל קורה משהו מעניין ברגע שזה פגש את הרשתות החברתיות. כאן אנחנו לא רק חשופים כל הזמן למידע, אנחנו גם לא תמיד מודעים לזה שזו המטרה. כלומר, שאנחנו בוחרים לראות ערוץ חדשות אנחנו מבינים שכנראה לא נראה דברים משמחים, ואפילו שכנראה הרבה מהם מוגזמים ומופרכים כדי לייצר בנו את הרגש הזה. אבל במדיות החברתיות - אנחנו נכנסים בשביל להעביר את הזמן ואפילו ללמוד או להתחבר לאנשים. אז אנחנו פחות מודעים ויותר חשופים.
בערב, הלא כזה רחוק, הרשתות החברתיות היו בנויות סביב מטרה של שיתוף וחיבור. והפיד- העמוד הראשי של הפלטפורמה, היה מציג לנו קודם את הדבר האחרון שהעלו. פיד כרונולוגי. בנוסף התוכן שהיינו רואים זה תוכן שבחרנו- אנשים ועמודים שעקבנו אחריהם מבחירה.
מתישהו בשנים האחרונות, החברות התחילו לשנות כיוון, פתאום נכנסו אלגוריתמים שהחליטו עבורנו מה אנחנו רואיםֿ גם אם לא ביקשנו, ופתאום הסדר של התוכן לא קשור לזמן- אלא למה מקבל הכי הרבה תגובות ולייקים. האלגורתימים נבנו כך שהם מזהים מה ״חם״ ומקדם אותם, וגך גם הוא מחליט מה נחשב ״חם״. ועם השינוי במערכת, בא השינוי בתוכן.
יוצרים הבינו שבשביל לקבל המון חשיפה, ובעצם כסף, הם צריכים לשחק את המשחק והתחילו לבנות תוכן לפי מה שהלאוגריתם קובע כטוב.
קרה שינוי מהותי.פעם הפיד היה מבוסס על חיבור ושיתוף.ראינו קודם את מה שעלה אחרון.
עם הזמן נוצרו תופעות, או טכניקות שיווק ברשת שתואמות את הממצב, כמו Clickbait – כותרות שמטרתן לגרום לנו להקליק בלי בהכרח שהתוכן יהיה באמת מה ש״הובטח בכותרת״ או Engagement farming – תוכן שנועד רק לייצר תגובות בלי שמשנה אם זה מה שהצופים רוצים או אוהבים. בעולם שבו הרגשות שלנו הם רק כלי להשגת התשומת לב שלנו על מנת להרוויח כסף, rage baiting הוא הצעד הטבעי הבא...
אבל מה בכלל הבעיה בכל זה?
שאנחנו כל הזמן נחשפים לתוכן שלילי, לאט־לאט נוצרת תחושה שהכול נורא, שהעולם מתפרק, גם אם במציאות היום־יום שלנו זה לא בהכרח ככה. כמו שחקרנו במאמר הקודם, יש מקום לאופטימיות: על טכנולוגיה, סוף העולם ומה שבאמצע
בנוסף, חשיפה מתמשכת ל־ragebait מעייפת רגשית. היא מגבירה סטרס, יוצרת חוסר אמון, ומשאירה אותנו דרוכים בלי באמת להבין למה. זה כבר לא “עוד חדשות רעות”, אלא מערכת שלמה שמזינה את אותם רגשות שוב ושוב.
איך נראה Ragebait בפועל?
התבנית די פשוטה:
לעשות דברים לא נכון בכוונה
בזבוז קיצוני של כסף או אוכל
פרובוקציות חברתיות ודעות קיצוניות
זוגות שמציגים התנהלות רעילה
תעלולים או pranks אלימים ולא באמת מצחיקים
יש אינפלואנסרים ועמודים שלמים שכל הבסיס שלהם זה לעצבן אותנו. הם בונים תוכן סביב סיטואציות מקוממות בכוונה.
למשל, Winta Zesu,שמייצרת אינטראקציות יומיומיות מוגזמות עם “מלצרים”, “שירות לקוחות” או אנשים אקראיים, כאלה שקשה לצפות בהן בלי להתעצבן או לפחות לשאול ״זה באמת קרה?״ לפי העמוד שלה נראה שכל יום בזמן שהיא יושבת בתמימות ונהנת לה מארוחה בחוץ, היא פשוט נתקלת במלצרים חצופים שמבקשים בקשות לא הגיוניות או מאשימים אותה בשקרים. נוסח -״את חייבת לזוז לשולחן אחר כי לקוח שמשלם יותר ממך אוהב את השולחן הזה״...ולמרות שזה ברור מכמות הסרטונים, העתק הדבק של אותו סגנון תוכן, והקול הזהה של המלצרים השונים, או העובדה שבחיים לא רואים עוד אנשים ברקע, שלט של מסעדה או אפילו מיקום ברור.... כמות התגובות על כל סרטון עזרו לה להגיע למילונים של עוקבים ואיפשרו לה להפוך את זה לעבודה.
יוצרים כמו Dhar Mann, הם דוגמא מעולה לאיך האלגוריתמים משנים את התוכן. דאר התחיל מסרטונים עם מסר מוטיבציוני,שהפכו עם הזמן לסצנות קיצוניות ולא ריאליסטיות של אנשים שמתנהגים בצורה נוראית, שמייצרים סערה בתגובות, גם כשברור שהכול מבוים או אפילו AI...
אז מה עושים עם זה?
נכון, אנחנו לא נשנה את האינטרנט בלילה,וכנראה גם לא נגמל מהרשתות, לפחות לא כולם ולא ברגע...
אבל אנחנו כן יכולים להחזיר, קצת.. שליטה
קודם כל ללכת ישר למקור הבעיה- כמו שהרבה אנשים מצמצים חשיפה לערוצי חדשות, כדי גם לצמצם עמודים שכל המטרה שלהם היא להפעיל אותנו רגשית. וכן- גם להפחית זמן ברשת
.
עוד טריק, אפשר לנסות “לחנך” את האלגוריתמים: לעבור מהר מסרטונים שליליים, לסמן “לא אהבתי”,לבחור “אל תציע לי תוכן כזה”,ואפילו לחסום עמודים - בתקווה שהם באמת מקשיבים לנו :) היום בבוקר ביליתי 20 דק בלהגיב רק על סרטונים של טבע וחיות בתקווה שיוטיוב יפסיק להציע לי דברים נוראים...
כמובן גם שהמודעות עצמה גם עוזרת. ברגע שאנחנו יודעים ומבינים שזו תופעה, קל יותר לא להיגרר ולהגיב “באמת”לתוכן שכבר ברור לנו שהוא נועד בדיוק בשביל זה, קצת כמו עם חדשות.
ואפשר גם קצת להישאר אופטימיים.כמו כל טרנד, גם זה כנראה יחלוף. יותר ויותר פלטפורמות מבינות שפיד שמבוסס כמעט רק על כעס, הופך מהר מאוד לtoxic wasteland של תוכן שלילי ושאנשים פשוט עוזבים, ואולי החברות יתחילו לשים מחסומים על תכנים מסוימים או פשוט לא יבנו אלגוריתמים שמקדמים את זה... אומנם זה עדיין נראה רחוק מאיתנו...
ובנימה אישית, אני בעד לצחוק, כי זה די מצחיק לאן זה הגיע וכמה קל לעצבן אותנו מבאמת כל שטות...
לפני שבוע, בערך ב23 בלילה במיטה, ראיתי סרטון על מישהי מכינה ארטיקים עם מברשות שיניים במקום מקל כי “אין לה”.ואני אני כמובן התעצבנתי בתגובות על בזבוז הפלסטיק והטמטום בלי שבכלל שמתי לב... ובבוקר קמתי למסע חיפוש אינטסניבי של הסרטון במטרה למחוק את התגובה האימפולסיבית
הדבר הזה גורם מאכיל את כל מה שרע אצלנו כבני אדם, רק מעודד את כל החרא, ובנוי על מנגנון הישרדות, מרגיש כאילו אני חי בעולם בו דופנשמירץ ניצח