יש מקום לאופטימיות: על טכנולוגיה, סוף העולם ומה שבאמצע
- Nomnom K
- Jan 28
- 3 min read
רגע לפני שמצלצלים בפעמון ומכריזים על סוף העולם, בואו נדבר על אופטימיות.
כשמדברים היום על טכנולוגיה, הסיפור מוכר
בינה מלאכותית גונב עבודות
סרטונים מזויפים מסכנים ילדים
מסכים הופכים אותנו לזומבים
אלגוריתמים שולטים בנו
ורובוטים, רק עניין של זמן עד שהם ישתלטו על הכול…
וגם אם אנחנו לא באמת מאמינים לזה עד הסוף, קשה להתעלם
הכותרות צועקות, הרשתות דוחפות, והתחושה הכללית היא שמשהו רע עומד לקרות.
אבל זה לא כל הסיפור- זו פשוט הגרסה שהכי קל למכור
Tech-Doomerism - למה הכל מרגיש כל כך שלילי?
סיפורי סוף העולם קיימים מבראשית האנושות.
פעם פחדו שמצלמות גונבות את הנשמה, חשבו שכתיבה תהרוס את הזיכרון, והרופא הראשון שדיבר על שטיפת ידיים בבתי חולים נחשב משוגע.
ממהפכת הדפוס ועד באג 2000, כל שינוי גדול בהיסטוריה הגיע עם תחושת איום.
חדש = לא מוכר= מסוכן
ככה המוח שלנו בנוי, הוא כל הזמן מחפש איומים ורגשות כמו פחד וכעס תופסים הרבה יותר תשומת לב.
כל זה טוב לנו שאנחנו בורחים מאריה או אפילו בנהיגה, אבל כשזה פוגש אלגוריתמים שמודדים הצלחה לפי המעורבות הריגשית שלנו - התוצאה היא פיד שמרגיש כמו סוף העולם רק בהילוך איטי.
אני הראשונה שתצעק מהגג על כל מה שבעייתי בחזית הטכנולוגית, ויש המוןןןן, אבל זה פשוט לא כל התמונה…
אנחנו נחשפים באופן מתוכנן ומחושב לתמונה חלקית. שחוזרת על עצמה שוב ושוב כל פעם באופן אחר עד שקשה למוח שלנו להתעלם ולא להאמין, שאולי בכל זאת באמת הגיע סוף העולם?
מהצד השני Tech Utopianism
אם מהצד אחד יש Tech Doomerism שאומר “הכול אבוד”,
מהצד השני יש Tech Utopianism:
האמונה שטכנולוגיה תפתור הכול.
שאם רק נבנה את הכלי הנכון- בעיות אנושיות ייעלמו.
הרי ברור שהעולם לא שחור לבן, טוב או רע אז גם לנטריב הזה יש כמה חורים…
טכנולוגיה לא יכולה לפתור בעיות אנושיות.
היא יכולה לעזור, לשפר, להאיץ- אבל היא לא מחליפה רגולציה, חוקים, שינוי תפיסתי או אחריות מערכתית.
רעב, אלימות, אי־שוויון, מחלות, ריכוז כוח, הם לא באגיים טכניים, הם לא בעיות שפשוט מחכות לכלי הנכון, הם בעיות אנושיות שקיימות מאדם וחווה והפרי האסור וכנראה ישרדו עד האדם האחרון.
שני צדדים לאותו מטבע
המוטיב החוזר בשני הנרטיבים- גם בקץ העולם וגם באוטופיה- הוא ההתייחסות לטכנולוגיה כאל ישות נפרדת וחיצונית לאנושות.
כאילו חללית נחתה בכדור הארץ והביאה איתה, או את הפתרון לכל הבעיות שלא הצלחנו לפתור בעצמנו, או איום שישתלט עלינו ועל העולם.
אבל טכנולוגיה נוצרה על ידינו, ולכן היא נושאת גם את ההגבלות שלנו, האג׳נדות שלנו והנטיות שלנו.
ובפועל, גם במקרים רבים שבהם טכנולוגיה פותחה כדי לפתור בעיה אחת, היא לא העלימה אותה, אלא יצרה בעיות חדשות, או שינתה את האופן שבו הבעיה מופיעה.
למשל, הרכב החשמלי הפחית משמעותית זיהום אוויר ופתר את בעיית הדלק. אבל עם הזמן עלו בעיות חדשות…ייצור הבטריות התגלה כתהליך מזהם מאוד, נדרשו תשתיות חדשות לעמדות הטענה, מה עושים עם הרכבים הישנים שממלאים את הכבישים? ומה עושים עם הבטריה אחרי שהיא מתה? היום, ברור שהאוטו החשמלי הוא לא פתרון קסם, אבל הוא כן קידם אותנו המון לקראת פתרונות יותר טובים , וגם העלה לדיון נושאים חשובים.
טכנולוגיה, כמו כל כלי, יכולה לעשות שני דברים במקביל:
לקדם פתרונות - ולהעצים בעיות
היא לא קסם
אבל היא גם לא סוף האנושות
בכל זאת, מה כן? אופטימיות טכנולוגית
אופטימיות לא אומרת שהכל יהיה מושלם, וגם לא שהכל אבוד. היא אומרת: אפשר אחרת. דברים משתנים כל הזמן, ומשם אפשר לקוות ולעשות שישתנו לטובה.
וככה אני רואה אופטימיות טכנולוגית.
מצד אחד זה אולי קצת תמים, ואפשר אולי להתעלם מסכנות ממשיות בהווה עם מבט יותר מידי קדימה. אבל לפי דעתי אני רואה את זה קודם כל כלקיחת אחריות.
לשאול מה עובד ומה לא, מי מרוויח, מה המחיר, והאם אפשר ורוצים בכלל לעצב אחרת.
לי זה בעיקר אומר: טכנולוגיה היא לא יישות נפרדת מהאדם, וגם האדם כרוך תחת חוקי הטבע. ושינוי זה הדבר היחיד שוודאי במציאות שלנו. אז אפשר, ואפילו הכרחי לראות איך אפשר אחרת- ומשם המציאות נראת כבר פחות שחור לבן.
מעבר לאידיאולוגיה, נדמה שמתחיל להימאס על כולנו; מהסיסמאות הריקות, מההבטחות הגדולות, ומההפחדות הבלתי פוסקות. בועת ה־AI מתחילה להתפוצץ, ומה שהיה עד לא מזמן משהו מעורפל ולא מובן- שאוטומטית מתורגם כמפחיד ואין סופי- מתחיל להיתפס פשוט ככלי: אולי טוב, אולי מסוכן, אולי חשוב- אבל כלי.
כלי שאפשר וצריך להציב לו גבולות.להגדיר מתי, איך ולמה משתמשים בו.ולדרוש הסברים, שקיפות ושליטה.
ועדות חקירה, רגולציות חדשות, ואפילו תפקידים חדשים בשוק כמו בני אדם שתפקידם לבקר, לפקח ולהציב גבולות ל־AI, רק מחזקים אצלי את התחושה שמשהו משתנה.
אני בוחרת להישאר אופטימית לא כי הכול טוב - אלא כי אחרת אין סיבה לנסות ליצור משהו טוב יותר.
אז איפה אתם עומדים בתוך כל זה? תספרו לי בתגובות!!
Comments